ארבע שנים אחרי הקמת המדינה הגיעה הופעת הבכורה שלנו באולימפיאדה. 26 ספורטאים (רק שלוש נשים) נסעו לייצג אותנו בהלסינקי 52'. אבל עוד לפני טקס הפתיחה נשארנו עם חצי מנה, בעקבות הדחת נבחרת הכדורסל בטורניר הקדם־אולימפי. נווט המטוסים, יואב רענן, סיים תשיעי בקפיצה למים מגובה 3 מטרים, וגם האצן המשופם דוד טבק הרשים עם תוצאה של 10.9 שניות (במדידה של שעון ידני, כן?) ברבע גמר ה־100 מטר. לאחר האולימפיאדה הקימה הממשלה "ועדה לבירור פרשת הופעתה של המשלחת", שקבעה כי לא היה כישלון ואפילו החמיאה. הספורט הלאומי של חיפוש אשמים נולד רק מאוחר יותר

60 אלף ישראלים נהרו ב־31 ביולי 1956 למשחק הגומלין של הנבחרת באצטדיון ר"ג מול בריה"מ האימתנית במסגרת המשחקים הקדם־אולימפיים. הרוסים עלו ליתרון, אבל בדקה ה־66 הגיע הרגע ההיסטורי: הכדור הוגבה לרחבה, וראש הזהב של נחום סטלמך הכניע את לב יאשין, השוער הטוב בעולם, והקפיץ מדינה שלמה באוויר. בסוף הפסדנו 2:1, אבל איש לא ישכח את השער הראשון אי פעם של נבחרת ישראל באצטדיון ר"ג. פעם "הפסד בכבוד" היה משהו די מכובד

יוגוסלביה זכתה בזהב באולימפיאדת רומא 60', אבל אותנו מעניין מה קרה במוקדמות כמה חודשים קודם לכן. ובכן, ב־10 באפריל הגיעה נבחרת ישראל הצנועה לבלגרד, וכבר אחרי 65 שניות הימם חלוץ מכבי ת"א, רפי לוי, את 50 אלף הצופים עם שער יתרון. היוגוסלבים השוו והמשיכו ללחוץ, אבל האוטובוס ברחבה עבד שעות נוספות עד שנהג האוטובוס, יעקב חודורוב, בישל בכדור שוער ארוך את שער הניצחון של לוי, שהשלים צמד. הסנסציה הושלמה, אבל למרות זאת נשארנו בבית.

בערך שלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים התרחש קרב ספורטיבי לוהט. חובנטוד בדאלונה – שיאללה, איזה שם קלאסי – אירחה את מכבי ת"א שלפני עידן שמעון מזרחי ברבע גמר גביע אירופה למחזיקות, ותפרה את הצהובים של יהושע רוזין 69:101. הגומלין התקיים לפרוטוקול בלבד ביד־אליהו, אבל התפתח לממדים מיתיים, ומכבי ניצחה באותו הפרש בדיוק, 51:83. טל ברודי, העולה החדש, קלע 36 נקודות, ולמזלם של הספרדים זה היה לפני המצאת קשת השלוש. החוקים של פיב"א לפני הרפורמות המשפטיות קבעו משחק שלישי בת"א, ושם היה ברור שהצהובים יסגרו עניין מול סגל מצומצם, מושבת וחולה של הספרדים (אולי אכלו פה מנות קרב?). מכבי הגיעה באותה עונה עד לגמר מול איניס וארזה, איתות לעשור הבא.

בכל פעם שמשחק במונדיאל מוכרע בפנדלים, זה שוב נראה כמו דרך לא ממש הוגנת להכריע משחק כל כך חשוב. אבל אז חוזרים ל־20 באוקטובר 1968, אולימפיאדת מקסיקו, ומגלים שפעם היו דרכים הוגנות עוד פחות. למשל, לשים פתקים עם שמות שתי הנבחרות בכובע סומבררו ולעשות הגרלה. זה מה שקרה לנבחרת ישראל, שעלייתה לחצי הגמר וסיכוייה להביא למדינה מדליה אולימפית ראשונה – ועוד בכדורגל – נופצו בשליפה של הפתק הלא־נכון. בדקה ה־89 של רבע הגמר השווה שייע פייגנבוים ל־1:1 נגד בולגריה, אבל אז באה ההגרלה והבולגרים עלו. שייע, אגב, טוען עד היום שעל שני הפתקים בתוך הכובע היה רשום "בולגריה".

זה לא רגע בודד, אלא רגע גדול ומתגלגל. הוא התחיל בטקס פתיחה בגבעת רם שמרגש רק לדמיין אותו, ונמשך בתצוגת תכלית של אחת מגדולות הספורטאיות הפראלימפיות בכל הזמנים – בעולם. תוך שבוע ציפורה רוזנבאום, כפי שנקראה אז, גרפה חמש מדליות זהב – בהטלת כידון (שיא עולם), כדור ברזל (שיא עולם), קרב 5, זריקת אלה וכדורסל בכיסאות גלגלים עם הנבחרת, לצד כסף בדיסקוס. וונדר וומן הראשונה.

סוף שנות ה־60, המדינה חוגגת 20 לקיומה והספורט הישראלי מגשש את דרכו בזירה הבינלאומית. והנה, ב־9 באוגוסט 1969 עשה הצמד המעורב מפרשיות מדגם 420, צפניה כרמל ולידיה לזרוב, את פריצת הדרך הגדולה, כישראלים הראשונים שהוכתרו כאלופי עולם בענף כלשהו. עם שובם מהאליפות בשוודיה זכו השייטים בנמל התעופה בלוד לקבלת פנים ממלכתית אבל מבולגנת, כמיטב המסורת הישראלית, וקיבלו פרס מרשות הספורט – סירה.

המסירה של גיורא שפיגל, התנועה הקטנה של מוטל'ה שפיגלר כשהוא מסדר את הכדור לבעיטה, השמאלית האדירה מכ־30 מטר לרשת של שוודיה, היד שמונפת אל על בגאון. מי מאיתנו לא יכול לשחזר אחד לאחד את הגול ההוא במקסיקו 70', השער היחיד שכבשה ישראל במונדיאלים מאז ומעולם? כל כך הרבה פעמים ראינו אותו, כל כך הרבה התגעגענו לתחושת הגאווה שמילאה את החזה שלנו כששמענו את השדר נחמיה בן אברהם שואג בהתרגשות: "שפיגלר עשה את זה.....שער כזה יכול להיות גם בגמר". מתי נהיה שוב במונדיאל? כנראה שלא במקסיקו 2026.

רבים טוענים כי הסיבה לכך שאסתר רוט־שחמורוב לא לקחה מדליה בגמר ה־100 מטר משוכות באולימפיאדת 1976 נמצאת עמוק במרתפי השטאזי, המשטרה החשאית המזרח־גרמנית, מסמכים שיוכיחו כי כל חמש האצניות שסיימו לפניה השתמשו בחומרים אסורים. אבל האגדה של האצנית כל כך מיוחדת, שההרגשה היא שאסתר בכל זאת עלתה על הפודיום במונטריאול. עד כדי כך היה גדול ההישג של צעירה ממדינה בלי מסורת של אתלטיקה שעמדה בפני תחרות בלתי אפשרית ולעגה לסיכויים שנגדה, ארבע שנים אחרי טראומת מינכן.

יש נוסטלגיות אמיתיות ויש נוסטלגיות מופרכות, ויש את המקרה הנדיר של אגדה שהייתה כל כך באמת, ששום נוסטלגיה לא עושה עימה צדק. מה שקרה בווירטון ב־17 בפברואר 1977, שייך לזן הזה. צסק"א מוסקבה לא הסכימה לבוא לישראל וספגה הפסד טכני. משחק הגומלין נקבע לאולם של 1,000 צופים, בעיירה קטנטנה בדרום בלגיה. מיקי ברקוביץ' קלע 20 נקודות ביום הולדתו ה־23, ג'ים בוטרייט, טל ברודי, לו סילבר, אולסי פרי ואלף ישראלים השלימו את העבודה בדרך ל־79:91 של מכבי ת"א. עם ישראל קפץ לבריכה והו־הא, מה קרה? צסק"א אכלה אותה. באמת שלא היה אירוע דומה ב־75 שנות ספורט ישראלי.

ב־7 באפריל 1977, פחות מחודשיים אחרי "אנחנו במפה" של ברודי בווירטון, הגיע "גביע אירופה לת"א" של אלכס גלעדי באולם פיוניר בבלגרד. שוב דוד מול גוליית, הפעם בגמר נגד מובילג'ירג'י וארזה, שהסתיים בתוצאה המיתולוגית 77:78. בוטרייט להט עם 26 נקודות, ברקוביץ' הוסיף 17, ועם ישראל נכנס שוב להשתכשך בבריכה בכיכר מלכי ישראל. היא עדיין לא נקראה כיכר רבין, כי רבין היה בחיים ואפילו הודיע באותו ערב על התפטרותו מראשות הממשלה. תחליטו אתם מה יותר דרמטי.

הכדור פגע בכיסא שהוצב קרוב לקו החוץ, משם הגיע לידיים של קפלן שהעביר למיקי. כך תיאר מנהל הנבחרת, עמירם שפירא, את הדרך לסל הניצחון הגדול בתולדות נבחרת ישראל, של ברקוביץ' כמובן. וזה לא היה סתם ניצחון, אלא 76:77 על אלופת העולם יוגוסלביה בבית הגמר בגוריציה שבאיטליה. זו עדיין אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורסל האירופי. היו עוד משחקים לאחר מכן, אבל זה היה האחד והמיוחד שהכריע שישראל תעפיל לגמר מול בריה"מ ותוכתר בטורינו כסגנית אלופת אירופה. כן, פעם הייתה לנו חתיכת נבחרת כדורסל, היום אנחנו אפילו לא מצליחים לעבור את השלב הראשון ביורובאסקט.

הסיכוי ששחקן ישראלי יגיע לאימפריה בשם ליברפול של בוב פייזלי בסוף שנות ה־70 ועוד יכבוש במשחק האליפות שלה, שקול לזה שדווקא בלם יבקיע את אחד מהשערים הנדירים בדרבים של ת"א. אבי כהן ז"ל עשה גם את זה וגם את זה. ליברפול החתימה את הליברו, ככה קראו לו אז, וכהן המריא עם קני דלגליש, גראם סונס, פיל ניל וריי קלמנס עד למשחק ההכתרה מול אסטון וילה באנפילד, ב־3 במאי 1980. הוא הבקיע שער עצמי שאיזן ל־1:1 בדקה ה־26, אבל בדקה ה־50 כבש לצד הנכון והעלה את ליברפול ל־1:2 ממצב קשה אחרי בישול של דלגליש, בדרך ל־1:4 ואליפות. בעונה שאחרי היה שותף אביל'ה לגביע האלופות של ליברפול (לא שיחק בגמר נגד ריאל מדריד), ולאחר מותו בתאונה ב־2010 כיבדו האוהדים באצטדיון אנפילד את זכרו בשירה מרגשת.

טוב, ישראל הייתה צריכה את זה רק כדי להיות בטוחה. 1977? סבבה, אבל היה חשוב לוודא שזה אמיתי, שהצהובים בטופ האירופי, שבפעם הראשונה לא רק היה נדמה לנו. הקבוצה של רודי ד'אמיקו זכתה בהכל כולל הכל, אפילו בגביע הביניבשתי, אבל השיא היה בשטרסבורג, שם קיבלנו סל ניצחון של ברקוביץ' בגמר מול סינודינה בולוניה (79:80) ובלגן מוחלט על הפרקט בהענקת הגביע. ואצטט בגעגועים את רפאל נאה המנוח: "זה היה הפיניש המופרע ביותר לגמר גביע אירופה כלשהו".

אם היה היכל תהילה לספורט הישראלי, שלמה גליקשטיין היה מהראשונים להיכנס אליו. טניסאי שקט וחכם, שמעולם לא זכה בנקודה שלא הגיר עליה כמויות זיעה מסחריות, הגיע בשיאו למקום ה־22 בעולם ולמעשה ייסד את הטניס המקצועני הישראלי. ב־1983 פגש בסיבוב הראשון של טורניר החימר במונטה קרלו את איבן לנדל, אז עדיין צ'כי, שחודש קודם עלה למקום הראשון בעולם. לגליקשטיין הייתה יכולת מרשימה להוציא שחקנים בכירים מדעתם, והפעם הוא גם הוציא את לנדל מהטורניר עם ניצחון בשלוש מערכות. לא עושים היום שחקנים כמו שלמה גליקשטיין, לא בעולם ובוודאי שלא בישראל.

זה היה מונדובאסקט מוצלח מאוד לנבחרת ישראל – מקום שביעי – אבל ההעפלה לאליפות העולם השנייה והאחרונה שלנו עד היום הייתה מרהיבה הרבה יותר מההשתתפות. האגדה של מיקי ברקוביץ' נכתבה במשחקים כאלה: יד־אליהו, שוויון 90 מול צ'כוסלובקיה המפחידה, סגנית אלופת אירופה, כדור אחרון, סל שווה כרטיס לספרד. שבע שניות לסיום מ.י.ק.י עשה את זה בלי לחשוב בכלל, בלי למצמץ. שום לחץ, רק זריקה אוטומטית מהבלטה הקבועה שלו בפינה. סוויש. יש אליפות (עולם).

יש מקומות שבחיים לא היינו שומעים עליהם אלמלא היו נכנסים לדפי ההיסטוריה של הספורט הישראלי. כזו היא העיר הצ'כית הרדץ קרלובה, שאירחה ב־15־13 במארס את נבחרת הטניס בהופעת הבכורה שלה בבית העליון בגביע דייויס. עמוס מנסדורף פתח עם ניצחון סנסציוני על מילוסלב מצ'יר, אז שישי בעולם, ושלמה גליקשטיין גבר על מילאן שרייבר הענק (2.03 מטר). הצ'כים ניצחו בזוגות, מצ'יר גבר על גליקשטיין, אבל מנסדורף התעלה שוב עם ניצחון מכריע על קארל נובאצ'ק. היינו כחובטים.

זה כנראה הסלאלום הכי מפורסם של כדורגלן ישראלי, בטח במסגרת הנבחרת. גם בחלוף 34 שנה אני עוד זוכר את הדריכות ואת ההתרגשות ברגע שהכדור הגיע אל אלי אוחנה. ראיתי אותו משתלט עליו באלגנטיות, עובר בדריבל בטוח את השוער האוסטרלי וממשיך לכדרר בנונשלנטיות מדהימה. ממקום מושבי באצטדיון בסידני רציתי לשאוג לו "תבעט כבר!" בדיוק כמו מאות אלפי האוהדים הישראלים בבית, אבל לאוחנה יש קלאסה משלו, והוא עשה זאת בדרכו. מול יריבה מושבעת ומאמן שהפך לשנוא במיוחד, פרנק ארוק, הגול של אוחנה היה לא רק נקמה מושלמת אלא גם זה שהעלה אותנו לפלייאוף המונדיאל (השוויון האוסטרלי לא שינה דבר). בסוף הפסדנו לקולומביה, אבל זה כבר סיפור אחר.

היום זה אולי נשמע דמיוני, אבל בניינטיז הסתובב בעולם טניסאי עם השם עמוס ופירק יריבים מהטופ־10 בלי שזה גרר שיחות טלפון דביקות מראש הממשלה. עמוס מנסדורף, בשיאו 18 בעולם, ניצח במהלך הקריירה אגדות טניס כמו אנדרה אגאסי, בוריס בקר, ג'ים קורייר ומייקל צ'אנג. בינואר 1992 במלבורן הוא הוסיף על החגורה עוד טורניר גדול. ניצחון בחמש מערכות על האמריקאי ארון קריקסטין שלח אותו לרבע גמר אליפות אוסטרליה, לצד פיגורות מסדר הגודל של ג'ון מקנרו, איבן לנדל וסטפן אדברג. קורייר עצר את מנסדורף ודהר עד לזכייה בטורניר, אבל הישג השיא של ישראלי בסבב הגברים מחזיק מעמד עד היום, וכמו שהטניס שלנו נראה, כנראה לא ישוחזר גם בחגיגות ה־175. | צביקה נעים

אחרי 40 שנה של השתתפות ישראלית באולימפיאדות, הגיע הזמן לדבר האמיתי: מדליות. ב־30 ביולי 1992, על מזרן הג'ודו בברצלונה, זה סוף־סוף קרה. יעל ארד בת ה־25 ניצחה את אלופת העולם הגרמנייה, פראוקה אייקוף, והבטיחה את מקומה בגמר. המתח השתחרר. יש מדליה, עכשיו רק השאלה באיזה צבע. כל המדינה עצרה את נשימתה בשידור הגמר, כולל אנשים – והיו הרבה מאוד כאלה – שעד אותו יום לא שמעו מעולם מושגים כמו ווזארי ואיפון. ארד הפסידה לצרפתייה קתרין פלורי בהחלטת שופטים מעורר מחלוקת, ואפילו ברגע היסטורי עבור הספורט הישראלי, כשמדליית הכסף לצווארה, התקשתה להוציא חיוך. החמצה אישית, גאווה לאומית. | אבינעם פורת

מדינת ישראל חיכתה 44 שנה למדליה האולימפית הראשונה שלה, אבל רק 24 שעות לשנייה. אורן סמדג'ה, הג'ודוקא שנולד באופקים, לא ביזבז הרבה זמן ב־31 ביולי 1992 בברצלונה: חמישה ניצחונות באיפון בזמן כולל של חמש דקות ו־45 שניות והפסד בודד ששלח אותו לבית הניחומים ובסופו של דבר לקרב על הארד נגד אלוף אירופה, הגרמני שטפן דוט, שהוכרע גם הוא באיפון־בזק. המדליות של ארד וסמדג'ה יצרו בישראל קדחת ג'ודו, והנגיף לא נעלם גם בשנת 2023. גם ההצלחות המשיכו לזרום, וכמעט חצי מהמדליות האולימפיות שלנו עד היום – 6 מ־13 – הגיעו על המזרן. | משה מרקוס

דור שלם של ישראלים גדל על 23 אליפויות רצופות של מכבי ת"א, ודבר כזה הופך אותך לאוהד שרוף או לשונא נצחי, אבל 1993 הייתה משהו אחר. זה לא רק שמכבי ת"א הפסידה את האליפות (3:2 בסדרת חצי הגמר), היא הפסידה אותה לקבוצה הכי פופולרית שדרכה על מגרשי כדורסל בארץ. חוץ ממכבי ת"א. גליל עליון של פיני גרשון, ובעיקר דורון שפר, בראד ליף ואנדרו קנדי, הייתה קבוצה שאי־אפשר היה לא לאהוב, וכשהיא סיימה שלטון דיקטטורי ממש, זה הרגיש קצת כמו ניצחון של הדמוקרטיה. | ציפי שמילוביץ

עקרונית, הניצחון הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי אמור להיות כזה שהוביל אותנו לטורניר חשוב. אבל כנבחרת חדשה באירופה בשנות ה־90, מניעת עלייה מאחת ממדינות הכדורגל הגדולות בעולם גם היא סוג של הישג. האמת, הניצחון 2:3 בצרפת ב־13 באוקטובר 1993 היה יותר מכך, הוא נתן תחושה שישראל יכולה להיות אימפריה. התקוות לא התממשו, אבל הערב ההוא בפארק דה פראנס יישאר חקוק לעד, ולא רק בזכות הכדורגל. "מאיר, תירגע", קריאתו של הפרשן אבי רצון לשדר מאיר איינשטיין ז"ל אחרי שער הניצחון של ראובן עטר בתוספת הזמן, עדיין מושמעת כאן בהקשרים שונים ומשונים. משונים כמו הניצחון ההוא. | אורי קופר

בואו נודה בכך, מדובר באדם הראשון בתבל שגרם לנו לגלגל על הלשון מילים כמו מיסטרל, ניל פרייד ומקצה מדליות. ב־1996 עקבנו אחרי גל פרידמן בן ה־21 גולש באולימפיאדת אטלנטה, לא ממש הבנו מה אנחנו רואים על המסך ומי בדיוק מוביל בתוך כל אסופת הגלשנים שעשו דרכם לעבר קו דמיוני שסימנה גרפיקאית חרוצה על האוקיינוס, אבל כשהישראלי קפץ למים אחרי שהבטיח את המקום השלישי, אנחנו קפצנו על הספה בבית. תנו לו עוד שמונה שנים, והוא יטפס עוד שתי מדרגות על הפודיום. | צביקה נעים

מהי חוצפה ישראלית במובנה החיובי אם לא ההצגה של איל ברקוביץ' ב־3:6 של סאות'המפטון מול האלופה מנצ'סטר יונייטד? שחקן ישראלי ממוצע נכנס לעניינים בחו"ל עם בישול, מקסימום שער סולידי. לא ברקוביץ', אצלו שום דבר לא סטנדרטי. באוקטובר 1996, במשחקו הרביעי בלבד בפרמייר־ליג, ברקו התפוצץ עם שני שערים (אחד מהם בוולה אדיר) ושלושה בישולים, באחת ההופעות הכי גדולות של ישראלי כלשהו, וזה כולל זמרים שזכו באירוויזיון. | גיא לייבה

יש ימים כאלה שבהם הכל מתחבר. לנבחרת ישראל זה קורה פחות, אירוע נדיר, אבל כל מי שצפה בניצחון 0:5 על אוסטריה, בתאריך הזכור השישי לשישי שנת 1999, מבין מה זה "הכל מתחבר". ערב של שלמות כדורגל, כזו ברמה שלא הייתה פה אף פעם ולכו תדעו מתי תהיה שוב. כל מסירה של איל ברקוביץ' הייתה על המילימטר (היה לו גם צמד, כן?), חיים רביבו התעלל ביריבים באגף (פלוס שער בבעיטה חופשית, זוכרים?), יוסי אבוקסיס חילק כדורים מאחור, אלון מזרחי שלט ברחבה, נג'ואן גרייב הצטרף לקונצרט. עוד שער ועוד שער, ואצטדיון ר"ג באוויר. משחק הכדורגל הטוב ביותר שנערך בישראל, בדרך לפלייאוף היורו. ואז הגיעה דנמרק. | אורי קופר

רבע גמר ליגת האלופות? בכדורגל אנחנו יכולים רק לחלום. בכדוריד, לעומת זאת, נרשמה הופעה היסטורית של הפועל ראשל"צ בשלב שמונה הגדולות של היבשת, שם הדהימה 24:26 את האימפריה הגרמנית קיל במשחק הראשון (ותודה ל־11 השערים של עידן מימון שחזר מפציעה). לחצי הגמר זה לא הספיק (הפסד 26:22 בגומלין), למקום ברשימת ה־75 ברור שכן. | משה מרקוס

איתן אורבך היה אחד הספורטאים הסלבריטאים הראשונים בישראל, ולמזלו, הטוב או הרע, זה קרה קצת לפני פרוץ המדיה החברתית. אורבך היה כישרון עצום, נראה כמו כוכב קולנוע, ועשה הכל בקלילות, כנראה בקלילות רבה מדי. העלייה שלו לגמר ה־100 מטר גב בסידני, כך נראה, ריגשה את כל מי שזכה לראות את זה בבריכה האולימפית עצמה, או סתם בטלוויזיה, יותר מאשר את אורבך עצמו. הוא סיים שמיני בגמר ופרש כעבור שנתיים, משאיר אחריו הישג מצוין והיסטורי – הישראלי הראשון בגמר אולימפי אישי – ואיתו קצת תחושת החמצה. | ציפי שמילוביץ

סוסים. סוסים קופצים. המון סוסים קופצים. זה היה לילה ארוך בשלהי אולימפיאדת סידני. מדינה שלמה חיכתה למקצה הגמר בקיאקים ל־500 מטר, ההזדמנות האחרונה למדליה, ובמקום זאת קיבלה סוסים. פעם אחר פעם הגמר נדחה בגלל רוחות עזות, ובערוץ הראשון נאלצו לנדוד אל תחרויות בעלי החיים. בסוף, כשהעיניים של כולנו כבר טרוטות, הגיע האור הירוק – וקלגנוב שעט אל עבר קו הגמר. רק מכת רוח שחטף מנעה את הזהב, אבל אחרי אולימפיאדה מלאה בכמעטים ולילה שכולו סוסים – חיבקנו את הארד באהבה. | אליסף דעואל

לא היה קל לעקוב מרחוק אחרי המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים בסידני, אבל היה קל מאוד להתאהב בקרן לייבוביץ בת ה־27, שהגיעה לשיאה בדיוק בזמן. השחיינית שאיבדה את היכולת ללכת אחרי שנפגעה במהלך קורס קצינות, כבשה את המדינה עם חיוך גדול וטירוף במים, ובסוף השבוע האחרון של התחרויות השלימה טרבל מוזהב עם ניצחונות ב־100 מטר גב וב־50 חופשי (שהצטרפו לזכייה ב־100 חופשי), כולל ארבעה שיאי עולם – במוקדמות ובגמר של כל משחה. פשוט מושלמת. | יאיר קטן

יש הנוטים לזלזל בזכייה של מכבי ת"א בסופרוליג, להצמיד לה כוכבית, מאחר שהכדורסל האירופי היה מפולג בין שני מפעלים, אבל צריך להזכיר לאנשים הללו את השמות צסק"א, ספליט, אולקר, פילזן וכמובן פנאתינייקוס, שעמדו בדרך להנפת גביע הסופרוליג. ה־67:81 על היוונים בגמר בפריז סיים בצורת אירופית בת 20 שנה והחל תור זהב מרשים, עם קבוצה אטרקטיבית מאין כמוה שבה כיכבו אנתוני פארקר, אריאל מקדונלד, נייט האפמן ועוד שמות נפלאים. הגביע שהניף הקפטן נדב הנפלד היה זה שהדליק את האש מתחת לשושלת של אמצע העשור. | משה שיינמן

גם אחרי יותר מ־20 שנה כולם זוכרים את זה בתור "המסע המופלא". שתי מילים שמתארות את עונת 2001/02 של הפועל ת"א בגביע אופ"א, אחד הקמפיינים האירופיים הגדולים ביותר של מועדון ישראלי, כזה שנעצר רק ברבע הגמר. בדרך לשם עברו תינוקות קשטן את צ'לסי ופארמה הנוצצות ואת לוקומוטיב בשלג של מוסקבה, ובמארס 2002 הגיעו למפגש כפול מול מילאן. עקב המצב הביטחוני נאלצו האדומים לארח בקפריסין (מוטיב חוזר...), ו־5,000 אוהדים המריאו איתם ונשארו בעננים. יוסי אבוקסיס בישל לסרגיי קלשצ'נקו את ה־0:1 האדיר, וגם ההפסד 2:0 בגומלין בסן סירו לא פגם בהישג. הניצחון הכי גדול של קבוצה ישראלית באירופה עד אז, ויש שיגידו – עד היום. | נדב צנציפר

יש מקרים נדירים שבהם התזמון והמיקום משלימים פאזל מרהיב שנכנס עמוק להיסטוריה. בדיוק 30 שנה אחרי רצח י"א הספורטאים הישראלים, ורק קילומטר אחד מהביתן הישראלי בכפר האולימפי ברחוב קונולי, התייצב קופץ המוט אלכס אברבוך בן ה־28 לקרב על אליפות אירופה במינכן. הוא הגיע בכושר בינוני, אבל השאיר את יריביו הגרמנים על מדרגות 2 ו־3 בפודיום – והביא את "התקווה" להתנגן באצטדיון האולימפי. "זה היה היום שבו הפכתי לישראלי ממש", סיפר. | אבינעם פורת

בעונה הראשונה של קבוצה ישראלית בליגת האלופות, מכבי חיפה ב־2002/03, היא לא אירחה את המשחקים בביתה אלא בקפריסין, אבל האלופה הישראלית, אז והיום, לא התכוונה להיות בשר תותחים. היא ניצחה את אולימפיאקוס, סיימה מעליה במקום השלישי, והשיגה ניצחון גם על אחת הקבוצות הטובות בעולם, מנצ'סטר יונייטד. אמרנו ניצחון? הרבה יותר מזה. נכון שיונייטד, שכבר העפילה לשלב הבא, לא פתחה בהרכב החזק שלה, אבל זה לא מוריד כלום מהסנסציה. שער אדיר של יניב קטן, שער עוד יותר אדיר של ריימונדס ז'וטאוטאס, פנדל של יעקובו איגביני. 0:3 שייזכר לדורות. | אורי קופר

הבחירה בזכייה של קורזיץ באליפות העולם בגלישה ב־2003 היא רק בגלל הסדר הכרונולוגי. הרי אחריה באו עוד שלוש אליפויות כאלה, שמציבות את קורזיץ גבוה מאוד בצמרת הספורטאים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. כמו שקורה לספורטאים בענפים קטנים, הם צריכים לזכות בתארים הגדולים והחשובים בעולם כדי להפוך לכוכבים בישראל, אבל המקרה של קורזיץ נמצא באמת בליגה משלו. זה לא רק ארבע אליפויות עולם – הישג בלתי נתפס וגם חסר תקדים כאן – אלא גם הדרך רצופת הפציעות שהיו אמורות לחסל לה את הקריירה, ומחלת הדם שסיכנה את חייה. שום דבר מזה לא עצר אותה. | ציפי שמילוביץ

מה זה יולב קאפ?" שרו בהתרסה אוהדי מכבי ת"א להפועל ירושלים. אז מה זה היה? רגע השיא של מועדון שאף אחד לא ספר עשר שנים קודם לכן, עם ניצחון 72:83 על ריאל מדריד הגדולה בגמר בשרלרואה, דווקא בעזרת התעלות של דורון שפר, סמל צהוב. זה היה הרבה יותר מתואר אירופי היסטורי. זאת הייתה היציאה של ירושלים מהצל של מכבי ת"א, הוכחה שאפשר להצליח בכדורסל הישראלי גם אחרת. אוהדי הצהובים שרו "מה זה יול"ב קאפ?" כי הם פחדו שנולדה עוד אימפריה בכדורסל הישראלי. צדקו. | גיא לייבה

השלשה של דרק שארפ מול ז'לגיריס קובנה היא רגע שבונים סביבו מסורת ספורטיבית ומספרים לילדים איפה הייתם כשזה קרה. מסוג האירועים שקצת חוששים לצפות בהילוך חוזר שלהם בגלל האמונה הוודאית לחלוטין שהפעם זה לא ייכנס. אבל המעמד המיתולוגי של אותו נס, ששלח את מכבי ת"א לניצחון 99:107 בהארכה והעלה אותה על המסלול לפיינל־פור ולזכייה באליפות אירופה, קשור גם בדקות שהובילו אליו – בגלל שרצף מקרים הזויים בסיועה של הקבוצה הליטאית הפראיירית היה חייב להתרחש כדי להשאיר את הבמה לשארפ, והוא אכן התממש בצורה מופרעת וחד־פעמית. | יאיר קטן

התחושה הייתה שאחרי נס ז'לגיריס, שום דבר לא יעצור את מכבי ת"א בדרך לגביע אירופי רביעי, בטח לא כשהפיינל־פור מתקיים ביד־אליהו. אבל אף אחד לא שיער שזו תהיה התפוצצות מטאורית, חוויה של פעם בחיים. מכבי של גרשון ובלאט ריחפה על הפרקט, התחילה הכי חזק שלה והגבירה בסוף. שלשה אחת של דייויד בלו על הבאזר של הרבע הראשון קבעה 13:31(!) מול סקיפר בולוניה והעיפה את הגג של הפלאפל הסמוך הישן. שואו־טיים כל הדרך לידיים המניפות של גור שלף ודרק שארפ אחרי 74:118 בגמר ששבר את כל השיאים. | רז שכניק

קבוצה בעונתה הראשונה בליגה הבכירה, מועדון ערבי ראשון שזוכה אי־פעם בתואר, קפטן כריזמטי שעונה לשם עבאס סואן, ולכל זה תוסיפו מאמן מוטרף ששולח את שחקניו לרוץ ביערות ולטפס על עצים. ההיסטוריה שעשתה בני־סכנין בזכייה בגביע המדינה הייתה לא רק מהדהדת, אלא גם צבעונית ומלהיבה כאחד. סכנין לא ניצחה את הפועל חיפה בגמר, היא דרסה אותה. 40 אלף (!) צופים ראו את החבורה של אייל לחמן שועטת ל־1:4 ששלח אלפי תושבים ערבים מכל רחבי הארץ לרקוד ברחובות ואת עורכי העיתונים לחפש איך כותבים מברוק בערבית. | צביקה נעים

אריק זאבי הוא כנראה התמונה שנמצאת ליד המונח "ספורטאי ישראלי" במילון. אפילו עבור ג'ודוקא, זאבי היה סוס עבודה אמיתי. כמה שיותר קשה, ככה יותר טוב. כמה שהגוף יותר כואב, ככה יותר נעים. וכמה קשוח, ככה רגיש ובאמת מתוק. לקח קצת זמן לתקוות מזאבי להתממש. בסידני 2000 הוא סיים חמישי אחרי החלטת שיפוט מאוד שנויה במחלוקת, אבל מאותו רגע הוא עשה שוב ושוב צעדות לפודיום, והשיא הגיע באתונה, שם עבר מרתון של שישה קרבות בדרך למדליית ארד שופעת דמעות. | ציפי שמילוביץ

החלום הראשון של ישראל היה לזכות במדליה אולימפית, לא משנה הצבע. אחרי שארד, סמדג'ה, פרידמן וקלגנוב עלו על הפודיום, התיאבון גדל והחלום התעדכן: זהב. ב־25 באוגוסט 2004, באולימפיאדת אתונה, פרידמן הגשים אותו. חגיגות הזהב הראשון יצאו לדרך כבר במימי הים התיכון, ולא נעצרו עד ששרת הספורט לימור לבנת זינקה בעצמה אל הפודיום ברגע זכור בפני עצמו, שכמובן ייכנס גם לרשימת 75 הרגעים שעברו פוליטיזציה מיותרת בספורט הישראלי - וידורג שם די גבוה. | נדב צנציפר

יש סיכוי לא רע שהקבוצה ההיא של מכבי ת"א, שזכתה פעמיים ברציפות ביורוליג, הייתה הטובה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל האירופי. חיבור של פעם בחיים בין שחקנים אדירים עם רוח חופשית ומאמן, פיני גרשון, שמעולם לא פגש קונספציית כדורסל שהוא לא רצה לשבור, והיה בשיאו. שרונאס יאסיקביצ'יוס, ניקולה וויצ'יץ', מייסיאו באסטון, טל בורשטיין, דרק שארפ, והזר הטוב ביותר ששיחק בישראל, אנתוני פארקר, ייצרו ספקטקל באמת חד־פעמי. הניצחון בגמר היורוליג, 78:90 על טאו ויטוריה, היה שיאו של תור זהב שספק אם נראה שוב. | ציפי שמילוביץ

מאז עמוס מנסדורף לא הייתה לישראל נציגות ברבע גמר גראנד סלאם. שחר פאר, עוד לא בת 20, קטעה את הרצף ב־2007 עם ניצחון מדהים בשמינית הגמר באוסטרליה – 4:6, 2:6 על המדורגת 3 סבטלנה קוזנצובה. ברבע היא כבר הייתה ביתרון מערכה על סרינה וויליאמס, לפני שהפסידה 8:6 בשלישית. באליפות ארה"ב באותה שנה שוב עלתה לשמונה האחרונות. ארבע שנים מאוחר יותר רשמה פאר את דירוג השיא שלה, מקום 11 בעולם, והגיעה למרחק נגיעה מהעשירייה הראשונה. הטניסאית הישראלית הטובה בכל הזמנים, וזה אפילו לא קרוב. | נדב צנציפר

ראשית הייתה מרילנד. זו שהשחקנית הישראלית הובילה לזכייה באליפות המכללות, אותו חלום הנפלד/שפר ישן שאוהדים עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים לא הצליחו להגשים. בשנייה שזה קרה והתואר הושג, היה ברור שלפני שנקבל שחקן ראשון ב־NBA, שי תעקוף אותו בסיבוב. ההצלחה שלה מעולם לא קיבלה את ההערכה הראויה בארץ, אבל כשעלתה לפרקט במדי ניו־יורק ליברטי, זה היה רגע מכונן. | יאיר קטן

אנדי רם ויוני ארליך החלו לשחק יחד די במקרה. הם יצרו את אחד הצמדים ההישגיים ביותר בספורט הישראלי, מותגו עם שם קליט, "אנדיוני", וב־2008 זכו באליפות אוסטרליה עם ניצחון בגמר 5:7, 4:6 על ארנו קלמון ומיכאל לודרה הצרפתים, בסיומו של טורניר מושלם שבו לא שמטו אפילו מערכה. רם העמיס את ארליך על גבו ורץ עימו במגרש המרכזי במלבורן באחד הרגעים הגדולים – והמקסימים – של הטניס הכחול־לבן. | נדב צנציפר

גומלין חצי גמר ליגת האלופות 2008, ערב יום השואה. אברם גרנט, בנו של ניצול שואה ומאמן צ'לסי, חוגג עלייה לגמר אחרי 2:3 על ליברפול בסטמפורד ברידג', כשהוא יורד על ברכיו, מניף ידיו באוויר, וסרט זיכרון שחור על זרועו. ניצחון, לא רק בכדורגל. שלושה שבועות מאוחר יותר, במוסקבה, גרנט היה קרוב לחגיגה נוספת, ולגביע. כולם דיברו על התחת של אברם, אבל דווקא ההחלקה על התחת של ג'ון טרי בפנדלים מנעה מגרנט זכייה היסטורית. | אורי קופר

שחר צוברי עבר מסלול קרבי במיוחד עד לפודיום. הגולש הצנום מאילת זכה בכרטיס לבייג'ינג 2008 על חשבונו של גל פרידמן, ובאולימפיאדה עצמה ראה את ספורטאי המשלחת מאכזבים בזה אחר זה ונותר הסיכוי האחרון של ישראל למדליה – ביטוי שחזר על עצמו שוב ושוב לקראת שיוט המדליות. צוברי בן הכמעט־22 עמד בלחץ בגדול ודאג להרים את המורל של הקהל בארץ. שחר של דור חדש. | סתיו איפרגן

מאמן עבר שאימן את עומרי כספי ב־NBA אמר פעם שאם הישראלי היה הולך למכללה, הוא לא רק היה נבחר הרבה יותר גבוה בסיבוב הראשון בדראפט, הוא גם היה הופך לאחד הפורוורדים הטובים בליגה. את ההיפותזה הזו כבר אי־אפשר לבדוק, אבל זה לא משנה את מקומו ההיסטורי של כספי בספורט הישראלי. כספי עשה קריירה ארוכה מאוד ב־NBA, ונכון שאפשר לתהות אם הוא מיצה את הפוטנציאל שלו – כנראה שלא – אבל אי־אפשר לתהות אם הוא עשה כל מה שיכול היה כדי שזה יקרה. | ציפי שמילוביץ

ה־1:4 המהדהד על רוסיה, שדורגה אז במקום הראשון בעולם, ברבע גמר גביע דייויס, העיד על הכוח שמסוגל לספק אוהד ישראלי שמחובר לאירוע, לא כזה שנוסע לסופ"ש בקאמפ נואו בשביל האינסטוש. זו לא הייתה רק התעלות מקצועית של נבחרת בשיאה, אלא שלושה ימים של התפרצות רגשות מוטרפת ביד־אליהו. הניצחונות של הראל לוי, דודי סלע וכמובן אנדיוני על איגור אנדרייב, מיכאל יוז'ני, איגור קוניצין ומראט סאפין הגדול השלימו את אחת הפסגות הספורטיביות ב־75 שנותינו. | יאיר קטן

במארס 2011 הוכיחו כדורסלניות אליצור רמלה שלא רק מכבי ת"א יכולה לזכות בגביע אירופה. המשחק הראשון בסדרת הגמר נגד אראס הצרפתית התקיים בארץ והסתיים בתיקו, אבל נשות רמלה הגיעו לגומלין בטוחות בעצמן ורצו כל הדרך לניצחון 53:61. גיבורי וגיבורות ההישג היו המאמן עדן ענבר, הקפטנית שי דורון, לייני סלווין וגם לקו ווילינגהאם, שהובילה העונה כמאמנת את מכבי אשדוד לסדרת הגמר. נגד רמלה, אלא מי. | משה מרקוס

אריק זאבי הוא אחד הג'ודוקא המצליחים באירופה בכל הזמנים. מדליסט אולימפי, סגן אלוף עולם, תשע מדליות באליפויות אירופה (100 ק"ג) – כשהאחרונה שבהן הייתה גם המתוקה מכולן. זה קרה ברוסיה, רגע לפני האולימפיאדה. בגיל 35 ושלושה חודשים הפך לאלוף המבוגר אי פעם (נכון לאותם ימים), הזהב היבשתי הרביעי שלו. בלונדון קצת פחות הלך לו: הדחה אחרי 43 שניות. | נדב צנציפר

ישנם אנשים שבלי להתכוון כובשים את ליבה של מדינה שלמה. נעם גרשוני למשל. המסע של טייס הקרב לעבר הזהב בטורניר הטניס בכיסאות גלגלים בלונדון עורר התרגשות אדירה, בשל החיבור בין הצטיינות ספורטיבית לסיפור הכל־כך הישראלי של פציעה קשה במלחמה ושיקום ארוך. עד היום השם שלו מייצר הרבה התלהבות. | משה שיינמן

ארטיום דולגופיאט כמובן הוביל את התעמלות המכשירים בישראל לגדול הישגיה, אבל היה מישהו שסלל לו את הדרך ושימש לו כמנטור. אלכס שטילוב, יליד אוזבקיסטן, הפך לאלוף אירופה הראשון שלנו בהתעמלות מכשירים, כשניצח בגמר תרגיל הקרקע. והנה מדליית זהב שהוא השיג ודולגופיאט לא: בגמר "רוקדים עם כוכבים". | נדב צנציפר

יותר מרשים אפילו מהזכייה התקדימית של הג'ודו הישראלי באליפות העולם, היה האופן שבו הושגה. ירדן ג'רבי סיפקה על המזרן בריו את אחת מההופעות המוחצות ביותר של ספורטאי ישראלי מאז ומעולם. חמש יריבות היא ניצחה באותו היום בקטגוריית 63 ק"ג, בהן גם קלריס אגבניינו וטינה טרסטניאק, לימים אלופות אולימפיות. איפונים מרהיבים עם תצוגת תכלית של ג'ודו התקפי, עוצמתי ואף יצירתי. זוכרים את "חניקת ג'רבי" בגמר מול אגבניינו שאיבדה את ההכרה? | אליסף דעואל

בלאט בדרך החוצה, זעקו הכותרות אחרי שמכבי ת"א הפסידה לעולה החדשה נס־ציונה באוקטובר 2013. אף אחד לא היה מופתע אם הצהובים באמת היו הולכים על זה. למזלם, הם התעלמו מיצר ההרס העצמי שלהם ונתנו למאמן לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לבנות קבוצות אפרוריות שברגעי ההכרעה הופכות לשיקגו בולס של פיל ג'קסון. ה־86:98 על ריאל בגמר השלים טרבל משום מקום. גם נס מילאנו הראשון מול ארמאני ברבע הגמר ונס מילאנו השני מול צסק"א בפיינל־פור (זאת לא עונה בלתי נשכחת אם לא התרחש בה איזה נס נגד אקס־סובייטים) לא הזיקו. | גיא לייבה

אם הוא היה תסריט, הסיפור של מורן סמואל היה נפסל בשל חוסר אמינות. כדורסלנית מצטיינת שלא נתנה לשיתוק פתאומי של שתי הרגליים לעצור אותה ופשוט החליפה את הכדורסל בחתירה פראלימפית. בלי לבכות על מר גורלה, ובלי דרמות גדולות, המשיכה לעבוד קשה והפכה לאלופת העולם במקצה ל־1,000 מטר רק חמש שנים אחרי שעברה למקצוע הזה. ככה פשוט. הכל קטן עליה. | גיא לייבה

ככל שעוברות השנים, ברור יותר ויותר כי ההישג האישי הגדול ביותר של הכדורסל הישראלי שייך בכלל למאמן. דייויד בלאט קיבל לידיו קבוצה עם מגה־מגה־סטאר, שחקן שבטוח – די בצדק – כי הוא מבין כדורסל יותר מכל מאמן שלו. הסיכויים של בלאט לבנות בקליבלנד של לברון ג'יימס קבוצה שתשחק כמו שהוא רוצה, היו קלושים מראש. אבל הוא התגמש, עשה התאמות והגיע עד גמר הפלייאוף, שם הפסיד לגולדן סטייט ווריורס בשיא תפארתה. הקריירה של בלאט בקליבלנד הסתיימה בפיטורים שביישו בעיקר את הקאבלירס, אבל זה לא צריך לשנות את השורה התחתונה: דייויד בלאט הוא חתיכת מאמן. | ציפי שמילוביץ

יש שני מאפיינים בולטים לקריירה של חנה קנייזבה־מיננקו. הראשון הוא היותה ספורטאית של תחרויות גדולות – היא יכולה לדשדש בתקופת ההכנה, אבל לרגע השיא של העונה היא תמיד תגיע מוכנה; השני הוא חיבתה לסיכונים ולהליכה על הקצה, שעולה לה בפסילות רבות. אליפות העולם בבייג'ינג 2015 הייתה מפגש קצה של שני הסממנים הללו. קנייזבה־מיננקו פסלה בארבע מתוך שש קפיצות, אבל כל זה נשכח הודות לקפיצה שנייה אדירה ל־14.78 מטר, בדרך לאחד מההישגים הגדולים בהיסטוריה של האתלטיקה הישראלית: מדליית כסף באליפות העולם. זו לא הייתה הפעם היחידה שבה הביאה לנו כבוד בתחרות גדולה. | אליסף דעואל

עם רזומה של אלופת העולם מ־2013 וסגנית האלופה מ־2014, ברור שירדן ג'רבי הגיעה לאולימפיאדת ריו כאחת הפייבוריטיות לזכייה בקטגוריית 63 ק"ג. אחרי ההפסד למקומית מריאנה סילבה היא נשרה לבית הניחומים, אבל אספה את עצמה וניצחה את היפנית מיקו טאשירו בקרב על הארד – מדליה נשית ראשונה שלנו מאז ארד בברצלונה 92'. כעבור שנה, בתום קריירה קצרה אך דחוסת הצלחות, היא תלתה את החגורה. | נדב צנציפר

שלושה ימים אחרי פסטיבל ג'רבי, הגיע תורו של אורי ששון במשקל +100 ק"ג. הוא חווה יום קרבות גדוש ואמוציונלי, שבו בין היתר ניצח יריב מצרי (שסירב ללחוץ את ידו), הפסיד לקיר בלתי חדיר בדמות טדי רינר וגבר על הקובני מנדוסה בקרב על הארד. ששון לא הצליח לעצור את הדמעות וחשף שמתחת לחליפה, לשרירים ול־193 הסנטימטרים מסתתר אדם רגיש במיוחד. האמת? נמסנו. | סתיו איפרגן

שלוש פעמים הצליחה נבחרת העתודה לעלות לגמר אליפות היבשת, אבל בכולן נפלה במעמד המכריע. עד שהגיעה נבחרת שהייתה גדולה על אירופה. אריאל בית הלחמי הוביל סגל נוצץ עם יובל זוסמן (ה־MVP של הטורניר) ויהלום בשם דני אבדיה לכדורסל מענג במיוחד, שנשען על האנרגיות והחוכמה של גיל בני הקפטן ועל הידית של מייקל בריסקר. ישראל פוררה נבחרת אחרי נבחרת, כולל קרואטיה בגמר (66:80), בדרך לגביע ראשון – ועוד על אדמת גרמניה. כעבור שנה בת"א, יגיע השחזור עם הנפה שנייה ברציפות, הישג פשוט מדהים עבור הספורט הישראלי. ככה נראית שושלת, ואנחנו מחכים שהם ישחזרו את התצוגות גם באליפויות הבוגרים. | רז שכניק

עד חורף 2018, לונה צ'מטאי סלפטר הייתה רצת אצטדיון מוכשרת, שקטפה תארים בעיקר באליפויות ישראל. ואז, היא ובעלה־מאמנה דן סלפטר לקחו את הקריירה כמה צעדים קדימה. באוגוסט של אותה שנה הפכה לאישה הישראלית הראשונה שמוכתרת כאלופת אירופה, כשחרכה את המסלול בברלין ב־10,000 מטר - והכל כאמא לרוי בן השלוש וחצי. מאז לונה מתמקדת במרתון, וגם שם פורצת גבולות (חכו לרגע מספר 73). אתלטית מזן נדיר. | אבינעם פורת

הישג אחד נוצץ מעל כולם בקריירה העשירה של שגיא מוקי: זכייה באליפות העולם בג'ודו ב־2019. ההופעה שלו באותו יום קיץ בטוקיו (81 ק"ג) הייתה לא פחות ממושלמת: שישה ניצחונות, מתוכם חמישה באיפון, כולל בגמר מול אלוף אירופה הבלגי, מתיאס קאסה.סביר להניח שאלמלא הפציעות בגבו מוקי היה שומר על קריירה יציבה יותר ואפילו עולה על הפודיום האולימפי. זאת אומרת, יש לו ארד בתחרות הקבוצתית בטוקיו, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. | נדב צנציפר

החלומות הספורטיביים הישראליים אינם ריאליים, אבל לפחות הם פסיכיים בגבולות הסביר. למשל, העפלה למונדיאל: זה לא יקרה שוב, אבל קיים סיכוי קלוש שאולי מתישהו, איכשהו. ישראלי בטור דה פראנס זה משהו שהיה בדרגת הזיה אחרת, מופרך לחלוטין - וקרה. מי שמבטל בבוז וטוען שגיא ניב היה שם רק בגלל אפליה מתקנת בקבוצה הישראלית, לא ראה מעולם איך הרוכבים שלנו מתחרים שווה בשווה מול ספורטאים שגדלו במדינות אופניים ומקבלים הזדמנויות רק בגלל ארץ המוצא. | יאיר קטן

בנובמבר 2020, איפשהו בין הסגר השני לשלישי, הספורט העולמי חזר אחרי יותר מחצי שנה של השבתת קורונה. זה נראה קצת סוריאליסטי כשנבחרת ההתעמלות הציגה תרגילים מושקעים מול יציעים ריקים באליפות אירופה בקייב, אבל לאופיר דיין, קארין וקסמן, שי בן רובי, יאנה קרמרנקו ויוליאנה טלגין זה לא הפריע לרקוד לזהב היסטורי בקרב־רב. כל זה קרה לפני הפלישה של פוטין, כשהרוסיות עדיין היו חזק בתמונה. | סתיו איפרגן

כשאנסטסיה גורבנקו בת ה־17 הראתה את הגב לאגדת בריכה כמו קטינקה הוסו - ועוד אצלה בבית בבודפשט - והוכתרה לאלופת אירופה במשחה אולימפי, 200 מטר מעורב־אישי, היה ברור כי זכינו בכוכבת שתיקח אותנו אל מחוזות שבהם טרם ביקרנו. הזהב ההוא היה ספתח לשורת הישגים: שתי מדליות זהב באליפות העולם בבריכות קצרות, זכייה נוספת באליפות אירופה ופעמיים מקום שמיני בגמר אולימפי. ברשימה ההיסטורית הבאה כבר נציין כנראה הישג גדול בהרבה שלה. | אליסף דעואל

מעט מאוד אנשים בישראל הכירו את השם אבישג סמברג לפני שבת, 24 ביולי 2021. אבל הצעירה האלמונית שעוד לא חגגה 20 נתנה לכולנו בעיטה סיבובית לתודעה וגרמה לכולנו להתלהב מהענף שסיפק לנו את המדליה הראשונה בטוקיו: טאקוונדו. הלוחמת מרמלה הפגינה בשלות ובגרות, ואחרי הנשירה לבית הניחומים ידעה להתרכז בקרבות הבאים כל הדרך לארד. גם התקשורת ואנשי הוועד האולימפי, שהיו בכלל באולם הג'ודו, עזבו הכל והגיעו כדי לראות את הסנסציה עם הקוקו והחיוך הכי גדול בסביבה. | סתיו איפרגן

שלם שגדול מסך חלקיו - שומעים את המשפט הזה פעמים רבות בענפים השונים, אבל ג'ודו נראה תלוש מהקלישאה הזו. בקרבות זה עדיין אדם מול אדם. ולמרות זאת, נבחרת ישראל הוכיחה שגם בג'ודו זה תופס, ועוד איך. במהלך תחרויות היחידים באולימפיאדת טוקיו ראינו אכזבה אחר אכזבה - וביום הנועל, זו הייתה יחידה אחת מגובשת של גברים ונשים, שעודדו בצרחות באולם הריק וחיזקו זה את זה. לא רק מדהים לצפייה, אלא שווה מדליה. | יאיר קטן

יש כאן רשימה של הישגים מדהימים, אבל זה באמת נדיר. מה לישראל ולהתעמלות, אחד המקצועות היוקרתיים ביותר באולימפיאדות? ארטיום דולגופיאט הגיע לטוקיו כמועמד ברור למדליה. מעידה קלה בלבד, פחות עשירית נקודה, ומאמצים עילאיים של שנים סיזיפיות יתנקזו לתסכול של השנים הבאות. כשהעשן התפזר, דולגופיאט נחת ביציבות גם בגמר, מוכיח שהוא עשוי מחומרים אחרים. זהב ישראלי בהתעמלות, עדיין בלתי נתפס. | רז שכניק

לינוי אשרם לא העזה לפנטז על זהב אולימפי בהתעמלות אמנותית, ענף שנשלט עשרות שנים על ידי רוסיה. התאומות אברינה הפגינו דומיננטיות בכל התחרויות הגדולות, ואשרם רק קיוותה להשתחל אל הפודיום. אלא שברגע האמת לינוי התעלתה, לקחה סיכונים והפכה לאישה הישראלית הראשונה שמוכתרת כאלופה אולימפית. על הדרך גם גרמה לסערה ברוסיה והוציאה את פוטין משלוותו. | נדב צנציפר

אולימפיאדת טוקיו תיזכר כזו ששינתה את היחס לספורט פראלימפי. צמד הסופרמנים, השחיינים מארק מליאר (שתי מדליות זהב ואחת ארד) ועמי דדאון (פעמיים זהב וכסף), שברו שיאי עולם, כבשו את הכותרות הראשיות, והוכיחו לכל ילד עם מוגבלות שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. זה לא היה "מרגש", "מעורר השראה" או כל קלישאה אחרת - זה היה מעורר השתאות. | גיא לייבה

נבחרת ישראלית בגמר אליפות אירופה? בכדורגל? נשמע כמו מדע בדיוני, אבל השחקנים של אופיר חיים, מאמן נבחרת הנוער, רשמו את ההישג הזה בשנה שעברה. סתיו למקין חילץ כל כדור בהגנה, איליי מדמון הנהיג מהקישור, אוסקר גלוך הלהיב את היבשת בחלק הקדמי. בחצי הגמר הדהמנו 1:2 את צרפת, ובגמר גלוך כבש ראשון אבל אנגליה ניצחה בהארכה. לצערנו, בגיל הזה האנגלים עדיין ווינרים. | אורי קופר

לונה צ'מטאי סלפטר הגיעה לאליפות העולם עטורת הישגים, אבל גם עם ההרגשה הזו שהטרגדיות הספורטיביות עלולות להגדיר אותה יותר, כמו התקלות באולימפיאדות ובאליפות אירופה. מין תחושה שהרווחנו ספורטאית על־זמנית, אבל כזו שחוסר מזל מנע ממנה לעשות יותר. ולכן מדליית הארד באורגון הייתה יותר מופלאה ממה שנדמה: הרגע הזה שבו התקרבה לקו הסיום, והבנו שהפעם הכל יהיה בסדר ואין מי שתעקוף. | יאיר קטן

כבר בגיל 16 וחצי זכה בלסינג אפריפה באליפות ישראל ב־100 ו־200 מטר. היה ברור שמדובר בפוטנציאל ענק, אבל מעטים צפו את ההישג הבא. בלסינג, שנולד בארץ להורים שהגיעו מגאנה, הוכתר בקולומביה לאלוף העולם לנוער בריצה היוקרתית, בזמן לא ייאמן של 19.96 שניות, התוצאה השלישית בטיבה אי פעם עד גיל 20, אחרי האמריקאי אריון נייטון ואחד, יוסיין בולט. | אבינעם פורת

בניגוד להישגים רבים בספורט הישראלי בעבר, שהיו תוצאה של התעלות אישית, הזכייה של נבחרת המרתון באליפות אירופה הייתה תולדה של עבודה מערכתית נכונה. מאמץ מרוכז שכולל העסקה של מאמנים מצוינים, עבודה יסודית עם הרצים ומחנות אימונים בתנאי גובה - הוליד שכבה עמוקה של רצי מרתון מצוינים. ארבעה מתוכם סיימו בעשירייה הראשונה, ושניים מהם על הפודיום - מארו טפרי (2), גשאו איילה (3), ימר גטהון (7) וגירמה אמרה (9). | אליסף דעואל